מעולם לא שרדתי בשום סוג ספורט עד שהיכרתי את הטאי צ'י. אני לא אתלטית במיוחד, וסוגי ספורט קצביים ותחרותיים גדולים עלי. יוגה ופילאטיס ניסיתי לאורך זמן, אך לא הייתי מרוצה מהתוצאות ומהאלימות שהפעילו על גופי.

ברגע שהתחלתי לתרגל טאי צ'י הרגשתי שונה לחלוטין מההתחלה.

הטאי צ'י הוא עדין וזורם עם הגוף, לא נגדו. כל אחד יכול לתרגל אותו ולהתפתח בו בקצב ההתקדמות שלו, ללא שום לחץ או תחרותיות.

התרגול כולל חימום שמקל על הגוף לנוע ולהתחזק. מרגישים את החוכמה הרבה בכל תרגיל, את ההבנה העמוקה של כיצד הגוף בנוי.

הטאי צ'י משאיר אתכם עם הרגשה נפלאה של רוגע ואנרגיה. הרגשה זו נמשכת לעיתים שעות לאחר התרגול. התרגילים עצמם מקסימים ודמויי-ריקוד.

יש כל הזמן למה לחכות, מכיוון שאחרי כל התקדמות נוספות עוד ועוד תנועות לתרגול.

התרגול חוזר על עצמו בכל שיעור עם וריאציות קלות, מה שעורר אצלי תחושת ביטחון שאוכל תמיד להתמודד עם מה שיבוא.

והכי כיפיים הם המדריכה שרית, והאנשים הנהדרים שבאים לתרגל טאי צ'י. יש צחוקים וחברות, אין שיפוטיות וחוסר נוחות. לדעתי טאי צ'י צריך להיות מתורגל באופן יומיומי במקומות עבודה, בתי ספר, בתי אבות ועוד, כדי לשפר את רווחת ואיכות החיים של כולנו.

דילוג לתוכן